ייסוד אלכסנדריה בשנת 331 לפנה"ס מהווה נקודה קריטית במעבר בין המונח "יהודאים" ל"יהודים" . מועד זה מסמל באופן סכמתי את המעבר מימי האימפריות במסופוטמיה, אכד, אשור, בבל ופרס, לתקופה ההֶלֶנית, שמשלבת את תרבות יוון עם השפעות תרבותיות, בעיקר מפרס . זה גם המועד בו פסקה היצירה המקראית להוות מקור כמעט בלעדי בתרבות היהודאים, והתווסף אליה אוצר ספרותי רב-ממדים שאת חלקו אנו מכירים ממגילות מדבר יהודה ומן הספרים הבתר מקראיים המכונים "גנוזים" או "חיצוניים" . אימפריות קדמת אסיה הטביעו את חותמן על התרבות הישראלית והיהודאית בתחום הפולחן, המיתוסים, האגדות, הממשל, המשפט והיצירה, ואת ההשפעות הללו אפשר לגלות בספרייה המקראית שחוברה בין המאה ה- 8 למאה ה- 2 לפנה"ס . ממלכות ישראל ויהודה לא היו שונות משאר ממלכות האזור והן קיימו יחסי גומלין בתחומים רבים, כולל קשרי משפחה, עם ארם, אדום, מדיין, מואב, עמון, ועם ממלכות החיתים, הצידונים והפלשתים . לכן אין לראות את בני ישראל כ"עם לבדד ישכון", אלא כאוכלוסייה המעורה באופן אינטגרלי בתרבות האזור . אחרי כיבושי אלכסנדר, השלטון של השושלות ההֶלֶניות, התלמיים ( על שם המלך פתולמאיו...
אל הספר