| 63 יחדי הכינוי זקי ) , או בהגייה הערבית, אֶיסְחק, אלא בהגייה העברית של החלוצים, יצחק . לא עוד שם של ילד ממשכנות העוני בעיר ערבית אלא שם של לוחם עברי או של דמות תנ"כית . וזה מי שהוא היה שנתיים לפני מלחמת העצמאות, כששני זרים הגיעו לקיבוץ וחיפשו את הגלגול הקודם שלו . * * * שני המבקרים חיכו באחד מחדרי הקיבוץ העירומים מקישוטים, והנערים הסורים נשלחו פנימה והתבקשו לשבת על ספסלים . הילדים, שחומי עור מלכתחילה, היו שזופים עוד יותר מן העבודה בשדות . הם גידלו את שערם כך שנפל על המצח, בסגנון הצברים . בעברית שלהם עדיין ניכרה מנגינה ערבית, אבל היא הלכה והתעמעמה . הם התיישבו . המבקרים נראו מבוגרים, אולי בני 30 . אחד מהם היה המורה סמעאן . השני היה בני מרשק, דמות אגדית בזמן ההוא, קצין חינוך והסברה בפלמ"ח שקיבל את הכינוי "פוליטרוק", קרן שפע של סיפורים ומשלים מעוררי השראה במסורת הרבנים הגדולים, אבל בלי אלוהים, כי הפלמ"חניקים היו אתיאיסטים . על פי אחד הסיפורים שלו, בליל עלטה במדבר חזרה קבוצת לוחמי פלמ"ח מעוד מבצע נועז והגיעה למרגלותיו של מצוק תלול . הם היו מוכרחים איכשהו להגיע למעלה, ומה שיותר מהר, אבל ל...
אל הספר