פתח דבר

מסתערבים | 12 כל מה שראה . כשדיבר, היו הבזקים של יצחק כפי שבטח היה בימים ההם — דרוך, מהיר ורעב . הוא דיבר בשמם של האחרים, של אלה שזכו לשׂיבה טובה ומתו במיטתם, ושל אלה שיצאו במסווה קלוש אל סערת המלחמה לפני 70 שנה ונעלמו לבלי שוב . כשיצחק הגיע בפעם הראשונה לשוק הירקות בתל אביב ב- 1942 , נער דובר ערבית חסר פרוטה שכרע בישיבה שפופה על הקרקע מעל ארגז פלפלים, בהחלט היתה אפשרות שיישאר שם . אנשים רבים הגיעו לשווקים כאלה ונשארו לתמיד, למשל סבא-רבא שלי, שמכר תפוזים מעגלה בלוֹאֶר איסט סייד במנהטן . אבל זה לא קרה ליצחק . נחשול פתאומי הניף אותו ונשא אותו משם . הוא היה עלול לסיים את חייו בגיל 23 , מוטל בין גבעות חול עם כדור בראש, בדומה לכמה מחבריו, או תלוי על גרדום בחצר של בית כלא, כמעט בלי להותיר זכר . אבל הוא הצליח לחמוק . אפשרות אחרת היתה שהוא לא ייתפס אך ייאלץ לחזות בחורבן המדינה היהודית מיד עם הולדתה ב- 1948 . גם זה לא קרה, ושנינו היינו עכשיו במדינה הזאת, במדינה שלנו, יושבים ליד השולחן במטבח של יצחק . "ריגול", ציין פעם ג'ון לה קארה, "הוא התיאטרון הסודי של החברה שלנו" . גם למדינות יש סיפורי כיסוי...  אל הספר