ילד משלָך | 204 יקרה, יש "ללכוד" את הביציות הבשלות בעודן בתוך הזקיקים ( כלומר לפני הביוץ הטבעי של הגוף ) , שכן לאחר שחרורן קשה מאוד לאתרן בגוף . לכן בד בבד עם קבלת תרופות לגירוי השחלות מקבלת האישה גם הורמונים למניעת ביוץ ספונטני . בזמן נטילת התרופות נמצאת האישה במעקב תכוף של בדיקות דם ואולטרה-סאונד . כשנתוני הבדיקות מצביעים על כך שקוטרם של זקיק אחד או יותר מגיע ל- 17 - 20 מילימטר, מזריקה האישה הורמון הגורם להבשלה סופית של הביציות ואף מתזמן את הביוץ, ובכך מאפשר לשלוט במועדו . כיוון שכ- 40 שעות לאחר הזרקת ההורמון אמורים הזקיקים לפקוע, מתקיימת השאיבה שעות אחדות קודם לכן, כ- 34 - 38 שעות לאחר ההזרקה . שאיבת הביציות מבוצעת בחדר ניתוח, לרוב בהרדמה כללית . הרופא מחדיר מחט דרך הנרתיק, דוקר את השחלות ושואב את הנוזל המצוי בזקיקים . הנוזל מועבר למעבדה, שם — תחת מיקרוסקופ — בוחנים אותו האמבריולוגים ( ביולוגים המומחים בהתפתחות עוּבּרים ) ומבודדים את הביציות . לאחר מכן מניחים כל ביצית בצלוחית נפרדת עם תאי זרע ( כן, למרות הכינוי הרווח "הפריית מבחנה" ההפריה מתבצעת דווקא בצלוחית ) , כדי שאחד מהם יחדור ...
אל הספר