| 73 לובים השנייםט מחייכת נוכח התזכורת הלא הכרחית הזו, "ובכל זאת . " למה שמתרחש אחר כך אני לא מוכנה : החיוכים הופכים להתנצחות ואחר כך לקרב של ממש . הוא מנהל מולי מערכה על זכותו, כמעט חובתו, להחזיר לי שניים . החזרה של שניים, הוא טוען, מעלה את סיכויַי גם להיריון של עובר יחיד . לחיזוק הטיעון הוא משתמש בתיאוריית שדה האורז : אם תזרקי גרגיר אחד בשדה, יש סיכוי שיצמח מזה אורז אחד . אם תזרקי שניים, יש סיכוי שיגדלו שניים, אבל את מגדילה גם את הסיכוי לאורז יחיד . אני : "אבל בהחזרה של שניים אני מייצרת גם סיכוי לתאומים, נכון ? " רופא : "כן, אבל תחשבי מה עומד כאן מול מה . את מוכנה לקחת את הסיכון שלא יהיו לך ילדים בכלל מול הסיכוי שיהיו לך תאומים ? " שוב אני מצטדקת מול חלוק לבן . מסבירה לו ש"בסיטואציה שלי" זה לא מתאים, שלבן זוגי כבר יש תאומות, אבל הוא שועט קדימה, ארטילריה כבדה מתעופפת לכל עבר : "הבנתי . אז בגלל שלו כבר יש ילדים, את מוכנה לקחת את הסיכון שלך לא יהיו בכלל ? " אין ספק שיש לו כוונות טובות, אבל הלהט שלו נטול מעצורים . אין עבר, אין עתיד, אין מורכבות, אין יחסים, רק שאלה אחת קיימת בעולם כולו — ...
אל הספר