ילד משלָך | 8 בשורש הדברים נמצאת הכמיהה . המנוע והמניע לכול . כמיהה יסודית, בסיסית, כוססת, מכרסמת בגוף, במחשבה, בחלומות, במה שמעיזים לדמיין ובמה שמפחדים לחשוב, במה שיהיה אם כן ומה חלילה אם לא, בשנים ארוכות של התאמת העצמי ל"שרוול" צר, בדרך למטוס שאינו מגיע, "שרוול" שבתוכו ובגבולותיו מתנהלים החיים, והם מתאימים את עצמם למידותיו . ועם הכמיהה באה המתנה ארוכה . שנים . חמש שנים, ליתר דיוק . המתנה מתמחשת בבטן כחולה-סגולה שאין בה סנטימטר אחד פנוי מדקירות, בעטי הזרקה עמוסי הורמונים שנמצאים במעלה המקרר ובשקית מחטים קטנה בארון ; בעשרות רבות של בדיקות אולטרה- סאונד, ובעינַי החרדות שתלויות בעיני הטכנאית המביטה בשחלות שלי, בהמתנה לשמוע כמה זקיקים נוצרו, התפתחו, הבשילו . כל אחד מהם יוכל להיות הילד שלי . הילד מהחלומות . וככל שעובר הזמן הכמיהה המתמשכת כבר חורצת חריצים של ממש בנפש, כפי שתעיד העובדה שגם היום, שנים אחרי, חמש בבוקר, כשאני כותבת את המילים האלה, עדיין עולות לי דמעות בעיניים . געגועים למה שאין דרך לדמיין, למובן מאליו, שעבורךְהוא רחוק כמו השמש . תהיות איך יהיה, כשיהיה, אם יהיה לי פעם אחד כזה . ...
אל הספר