"עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ": על תקווה ואמונה

32 | אופקים אני משוחחת עם אנשים . דומה שאני מקשיבה לווריאציות על נושא אחד : אי הוודאות והחרדה שהיא מעוררת . מעטים המפגשים שבהם אין התייחסות לשאלה "מה יהיה" . השאלה "מה יהיה" כאן, בישראל, אם יהיו כאן תנאים לחיים, לא כל שכן לחיים טובים – היא בלתי נמנעת . היא עולה בצורות שו נות, שאחת מהן היא פניקה . כשאדם שואל "מה יהיה" מתוך- פניקה אין זו שאלה מתוך מחשבה אלא כזו הקשורה בדחף, הדחף לברוח או לתקוף ( Fight or Flight ) . פניקה היא מצב של אי-מחשבה . בריחה ותקיפה הן פעולות, ודרכן של פעו לות למלא את החלל בנפש שנועד למחשבה . ה"ירידה" אל- הפעולה כתחליף של מחשבה מקורהּ בדחף, היא תוצאה של תחושת איום . יש הסבורים שכדי לצאת מן המצב המנטלי הזה דרושה תקווה . פחד ותקווה אבל ממה היא עשויה, התקווה ? במונחים מערביים – האם היא "אמוציה" ? על רגשות לא כדאי לסמוך ; אלה יש להם נטייה להשתנוּת מתמדת, לתלוּת בתנאים, לתלות ב"נעים" וב"לא-נעים" . תקווה היא צורה של רצון, צורה של תשוקה . "לקוות" פירושו לנסח רצון במונחי עתיד . הרצון מכוון אל העתיד, הוא עוסק במה שאין בהווה ורוצים שיהיה, ובמה שיש בהווה ורוצים שלא-יהיה . אחר...  אל הספר