44 | אופקים לאחר שההנחה הזאת התקבעה, החל ויכוח בשאלה מהי טובתו של האדם שאותה יש לכבד . כך במאה השמונה-עשרה עמדו מן הצד האחד הרציונליסטים, אנשי ההשכלה והנאורות, שגרסו שה ערכים הראויים לקידום הם אלו המתמקדים בטיפוחו של האדם- היחיד : השכלה, זכויות, חופש, כבוד . לעומתם, טענו הרומנטיקנים שדווקא הערכים הקולקטיביסטיים – העם, המולדת – הם הנו תנים לאדם את עיקר משמעות הקיום, ולכן הם הראויים לטיפוח- עיקרי . למעשה, אפשר לראות בכל העידן המודרני ויכוח מתמשך בעניין זה . יש הסכמה כללית במערב שהאדם עומד במרכז, והשאלה הנ תונה לוויכוח היא מה הכי טוב לאדם : טיפוחו כיחיד, או טיפוח זי- קתו לקולקטיב . כך, למשל, במחצית הראשונה של המאה העשרים- דָרַך כוכבן של שתי אידיאולוגיות קולקטיביסטיות : האחת העמי דה בַּמוקד את הזיקה והמחויבות ללאום ( הפאשיזם ) , והשנייה את- הזיקה והמחויבות לבני המעמד החברתי, הפרולטריון ( הקומוניזם ) . כשהתברר ששתי הגישות גם יחד הביאו לעולם את הדיקטטורות הנוראות ביותר שקמו בהיסטוריה האנושית, גרמניה הנאצית מחד גיסא וברית המועצות הקומוניסטית מאידך גיסא, עבר המערב לקיצוניות שנייה : הקולקטיב הו...
אל הספר