38 | אופקים המחיר על כך משלמים אזרחים דתיים שמוצאים עצמם לא פעם בין הפטיש לסדן בשיח הציבורי . אם יעשו שימוש בנימוקים ובשי קולים שכאלה, הם ייתפסו כפנאטים ופונדמנטליסטים, אך אימוץ- של נימוקים אחרים יצייר אותם כחסרי כנות ויעורר חשד לגבי מניעיהם ה"אמיתיים" . בישראל, המדינה היהודית, ההפרדה המרחבית הזאת רחוקה מלה תקיים באופן מלא . למרות זאת, אזרחים דתיים ירגישו לא פעם- בכניסתם אל המרחב הציבורי שהם נדרשים להוכיח כי לא אג'נדה דתית קיצונית מובילה אותם, וכי הם מקבלים על עצמם לא רק עול מלכות שמים, אלא גם את עול מלכות הארץ של הדמוקרטיה הליברלית . מרבית האזרחים הדתיים מבינים כי הרצון לחיות יחד בחברה פלורליסטית דורש את הגבלת תפיסותיהם באופן שת פיסות אחרות לא בהכרח נדרשות אליו . כך, למשל, אמירות כגון- – "אני מאמין שצריך לבנות את בית המקדש", "כל עם ישראל צריך לשמור שבת", "כל כבודה בת מלך פנימה" – יכולות אולי להישמע בפומבי, אך לרובם המכריע של האזרחים הדתיים ברור כי אין מדובר בפרוגרמה פוליטית, כי אם בשאיפה רעיונית ותו לא . במילים אחרות, קידום תפיסות עולם ממקור שאינו דתי מתאפשר במרחב הציבורי, משום שליברל...
אל הספר