דייוויד פיליפס 20 זה קורה בתגובה לעלייה בהורמוני רעב וירידה בהורמוני שובע, שלא כאן המקום לפרט עליהם . הוא חושב קצת ונזכר שאין לו בבקתה שום דבר לאכול, אבל הוא יודע שיש בקרבת מקום בִּיצה ולידה צומח פטל עסיסי . עצם המחשבה עליו משחררת במוחו דופמין, והוא מייד מרגיש ממוקד יותר ומתמלא במוטיבציה . הדרך לביצה קשה והוא צריך לפלס דרכו בסבך, אבל הוא לא מפסיק לחשוב על הפטל . הודות לכך נשמרת רמת הדופמין הגבוהה, והיא נותנת לו מספיק אנרגיה כדי להמשיך . אחרי זמן מה הוא מגיע לראש גבעה שממנה הוא יכול להשקיף על הביצה, אבל היא שוממת . הוא סוקר את השטח בייאוש בתקווה למצוא את פירות הפטל, אבל כולם כבר נקטפו . רמת הדופמין שלו צונחת והרגשתו מתחלפת בכאב הציפייה שנכזבה . הוא נאנח, מתיישב על גזע עץ שנפל, וחש בתוכו ריקנות איומה . איך הוא ישרוד ? הוא צריך אוכל ! בדיוק באותו הרגע הוא מבחין בתפוח על עץ . הניצוץ שבתוכו שוב ניצת וזרימת הדופמין מתחדשת . התפוח הזה יהיה שלו ! הרפתקת הטיפוס על ענפים וסלעים מזכה אותו סוף-סוף בפרס הנחשק . הוא מתיישב ונוגס בתפוח הבר הטעים . עכשיו דאנקן נהנה מקוקטייל מתגמל שנרקח מעלייה ברמת הסו...
אל הספר