| 23 ואנקמה אותו בערבית אם יש עליו כסף . שאמי השיב בשלילה . לאחר ששוכנע שמדובר בערבי, כיוון לעברו איתן את נשקו הדרוך ממרחק של מטר וחצי, וסחט את ההדק . אבל אף כדור לא יצא מהקנה . את האוויר פילח רק צליל מתכתי של נקירה בודדת . יהוידע כיוון אף הוא את הרובה וסחט גם הוא את ההדק, אך להפתעתו גם הנשק שלו לא הפיק יותר מרעש נקירה . השניים חשבו שמדובר במעצור, ובניסיון להכניס כדור נוסף לקנה, הם דרכו שוב את כלי הנשק . בשלב הזה זרק שאמי את אופניו, קפץ מעל גדר אבנים נמוכה ונמלט לכיוון הכפר . "חשבתי שאני מת", יספר כמה ימים מאוחר יותר לחוקרי השב"כ, "השארתי את האופניים וברחתי" . שני האחים עדיין לא חושדים בכלום, אבל מהרגע שיצאו מקריית משה, כל תנועה שלהם מתבצעת תחת עינם הפקוחה של אנשי השב"כ . צוות אחד עקב אחריהם במהלך הנסיעה, ושני צוותים נוספים תצפתו על המפגש עם שאמי מרגע שהחל . ערב קודם קיבל איש השב"כ ב' לידיו שני רובים מסוג M16 , הוציא את שני הנוקרים, ובכך למעשה עיקר את כלי הנשק . מופתעים ומבוהלים, האחים זרקו את שני הרובים לתוך הרכב המסחרי ופתחו בנסיעה לכיוון ירושלים . על הציר המאובק והצר זיהה יהוידע ג'י...
אל הספר