השוליה מבוכנוואלד 18 היה לי מוצא, לפחות לא כזה שיכולתי לחשוב עליו באותו הרגע . הייתי עייף מאוד . אני זוכר היטב את המחשבות שעברו במוחי באותם רגעים . עלה בדעתי, בפעם הראשונה מאז שנתפסנו אחרי שנים של הסתתרות, שאינני רוצה למות בגיל שבע-עשרה, מפני שהייתי בן יחיד, ואמא — אם היא עדיין בחיים — לא תוכל לשאת זאת . ראיתי את פניה לנגד עיניי . לא ידעתי איפה היא . אם היא רעבה או פצועה . עברו שבועות מאז שאבא ואני ראינו אותה לאחרונה, כשהפרידו בינינו בכוח ברחבת הרכבת העמוסה בנובאקי ( Nováki ) . לבסוף, עלה בדעתי שאבא, שנלקח אל מעבר לדלת המשרד ממש לפניי, לפני שלוש שעות, אולי כבר מת . קצין האס-אס נעץ את מבטו בשתיקה ברשימות שבידו במשך דקות אחדות . האסיר שעמד לימיני היה אולי בשנות ה- 20 המוקדמות, אבל נראה הרבה יותר מבוגר . הוא דמה לשלד גבוה המשמש קולב לבגדים . התג שעליו העיד שהוא הומוסקסואל . לא פגשתי הומוסקסואלים לפני שהגעתי למחנה . העור שלו היה תלוי מעצם הצוואר, הכותונת שלו התנופפה ברוח כאילו היא חלולה לגמרי . הייתה לו עווית עצבנית בפנים והוא נענע את מותניו קדימה ואחורה, נלחם בקור או מחפש יציבות . אני בוו...
אל הספר