על אדם הראשון וחידת הימים המתקצרים, או: האם חנוכה וכריסמס חד הם?

ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל 110 ימי חגם של ה"גויים״ שבהם ״אסור מלשאת ומלתת עימהן״, כלומר יש להתרחק מכל מגע כלכלי עמם . לאחר מכן המשנה מפרטת את החגים הללו . והנה הפירוט ( משנה עבודה זרה א, ג ) : "אילו אידיהן של גויים : קלנטס וסטרנלייה וקרטיסים ויום גניסיה של מלכים ויום הלידה ויום המיתה" . השימוש ב״איד״ מתוחכם . יש כאן משחק מילים . ״איד״ פירושו חג בשפות שמיות ( בדומה לעיד אל-פיטר או עיד אל-אדחה באסלאם ) , אך ״איד״ בלשון המקרא הוא אסון : ״כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם״ ( דברים לב, לה ) . אם כן, ברור שיש כאן פולמוס . אבל עם מי הפולמוס ? מי הם ה״גויים״ הנידונים כאן ? כדי לעמוד על כך, עלינו לפרש את הרשימה הזרה והמוזרה, שכן בניגוד לעברית הפשוטה והלקונית של המשנה בדרך כלל ( למשל, בפתיחת המסכת : ״לפני אידיהן של גוים שְׁלֹשָׁה ימים אסור מלשאת ומלתת עימהן״ ) , השמות ברשימה הם ביוונית, שפתן של התרבות ההלניסטית ושל האימפריה הרומית שאימצה תרבות זו . אם כן, אף שהמשנה משתמשת כדרכה בשם הגנרי ״גוים״, היא מכוונת כאן לרומים דווקא . ואכן, מופיעים ברשימה שני סוגי חגים : בתחילה מתוארים חגי ראש השנה הרומי : קלנטס...  אל הספר