תוכות 97 תפיסה זו ממשיכה גם בספרות חז״ל . המשנה במסכת תענית מציגה סדר תעניות מפורט למקרה ( התדיר ) של בצורת, וסדר זה מבוסס כולו על ההנחה שבצורת היא אזהרה או נזיפה שמימיות . על כן התפילה כולה מבוססת על תחינה לאל ״המרחם על הארץ״ ועל אזכור תקדימים מקראיים לתפילות כאלה, כגון ״אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֶל יִרְמְיָהוּעַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת" ( ירמיהו יד, א ) . ואם כל התעניות והתחנונים לא עוזרים, אומרת המשנה, סימן שהאל באמת ברוגז וצריך להתנהג בהתאם : ״עברו, ולא נענו — ממעטין במשא ובמתן . . . ובשאילת שלום בין אדם לחברו, כבני אדם הנזופים מלפני המקום״ ( תענית א, ז ) . אך יותר מכול משתקפת תפיסה זו בחג הסוכות . הרי זהו ״חג האסיף״ ( כפי שהוא מכונה פעמיים בספר שמות ) שנמצא בסוף שנה חקלאית ובפתח השנה הבאה, בסוף הקיץ ובראשית עונת הגשמים . מה, אם כן, מתאים יותר ממועד זה לבקשה על גשמי השנה הבאה . ואכן, חז"ל רואים במצוות החג ביטויים שונים לפולחן מרכזי אחד, שמטרתו הורדת גשם . הם קובעים שבסוכות ״נידונים על המים״, כלומר כל גשמי השנה נקבעים בחג זה . הם גם קושרים את טעם מצוות נטילת ארבעה מינים בעובדה כי אלו צמ...
אל הספר