גלויות מהמוסד 188 ביום שבו הייתי אמור להגיע ללשכת הסמנכ"ל בירושלים, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, התקשר לביתי מנכ"ל משרד החוץ אז, אורי סביר, והפציר בי במפגיע לא להגיע למשרד החוץ, כיוון שוועד העובדים, המתמרד נגד המינוי, מתכוון להחרים אותי ולטרפד את תפקודי . סביר הזהיר אותי, שהמתנגדים ידאגו לכך שמחסום הכניסה למשרד החוץ לא ייפתח בפניי, דלת משרדי תהיה נעולה ולא יעבירו לי שיחות טלפון . "חכה בבית שלושה-ארבעה שבועות עד יעבור זעם ונחליק את העניינים", הציע סביר . באותו רגע, אבל ממש באותו רגע, הבנתי מה אני צריך לעשות . אמרתי לאורי סביר כי מאחר ואנחנו חברים, הוא לא חייב לי מאומה, אבל גם אני לא חייב לו דבר, ובזאת מתבטל נושא העסקתי במשרד החוץ . וכך היה . לימים גערתי בעצמי — כיצד יכולתי להסכים לרדת מרום תפקידי הבכיר במוסד הכול-יכול לתפקיד שליח במשרד החוץ, צמוד לשר שיום אחד יסיים את תפקידו ונתון לחסדיו של מחליפו, שיכול בקלות להעיף אותי . בפגישת פרידה עם ראש הממשלה יצחק רבין, הוא הביע צער על כך שעניין עבודתי במשרד החוץ לא הסתייע, אך אני מעולם לא הצטערתי על כך . פניתי למי שהיה מורי ורבי הראשון במוסד, רחביה ור...
אל הספר