גלויות מהמוסד 18 במשרד הביטחון מתקיים אי שם בדרום תל-אביב, אבל את השאלה הזאת שאלתי רק את עצמי והתייצבתי בשעה היעודה, ובדייקנות מופתית, בכתובת שקיבלתי . גיליתי בית בעל מראה עלוב — מרופט, עייף ומוזנח — שכלל לא נראה לי כבניין של משרד הביטחון . נכנסתי לדירה מרוהטת בפשטות ובאופן בסיסי ביותר : שולחן וסביבו חמישה כיסאות, שידה ומכשיר טלפון שמשך את תשומת ליבי, כי באותם ימים מכשיר טלפון היה מצרך נדיר ויקר המציאות . חלונות הדירה היו מוגפים בחלקם, ואור השמש חמק פנימה מבעד לווילונות . התקבלתי על ידי שני אנשים, האחד גבה קומה ובעל מבנה גוף מוצק, שהציג עצמו בשם חיים, השני נמוך קומה וממושקף, עם שפתיים מחייכות, שהוביל את השיחה וניכר היה שהוא הבכיר מבין השניים . הוא אמר לי ששמו רפי . לימים התברר לי כי הגבוה הוא חיים עילם, איש מבצעים בכיר שבהמשך פעילותי במערכת עבדתי רבות לצידו, ואילו הנמוך היה לא אחר מרפי איתן, מבכירי השב"כ והמוסד, מאבות המודיעין והביטחון של מדינת ישראל . לאחר שיחה בת כעשרים דקות, שבמהלכה סיפרתי על עצמי ועל משפחתי ועניתי לשאלות שנשאלתי, הודיע לי רפי שאני חופשי ללכת כי לא התקבלתי . ביקשתי ...
אל הספר