266 שער שני : המקרא וההיסטוריה בדרך כלל, אם כי לא בשלמות . יש הרבה מאוד נתונים בסיפור המקראי שהארכאולוגיה לא מצאה בשטח . זאב הרצוג, מחבר המאמר שהזכרתי, ציין במאמרו נתונים אחדים מאלו, אבל כל אחד יכול להוסיף עליהם משל עצמו : הארכאולוגיה לא מצאה את תיבת נוח, על אף חיפושים חוזרים ונשנים ( אבל היא כן מצאה, כנראה, את ׳מגדל בבל׳ ! ) , היא לא מצאה את מרכבות פרעה בים סוף, ולא את האבנים הגדולות שהעמיד יהושע בירדן, והרשימה ארוכה . אבל השאלה היא אחרת, ובעצם כפולה : ראשית מה משמעות העובדה שהארכאולוגיה ׳לא מצאה׳, ושנית, האם נכון עשו אותם ארכאולוגים שהגדירו את תפקידם כפי שהגדירו ? הכותרות בעיתון ׳הארץ׳ נתנו לשאלה הראשונה תשובה חד-משמעית : ׳לא מצאנו׳ משמעו : ׳לא היה׳, או כלשון הכותרת ׳לא היו דברים מעולם׳ . כאן נעשה הכשל הקונספטואלי והמתודולוגי הראשון : הזיהוי הגמור בין ארכאולוגיה והיסטוריה, בין הימצאותן של אבנים ובין מציאותה של הוויה אנושית, חברתית והיסטורית . זוהי משוואה מוטעית מכל כיוון שממנו נתבונן בה . האם ההיסטוריה מתמצה רק במה שהארכאולוגיה יכולה להעיד עליו ? האם חברות ותרבויות שלא השאירו אחריהן ...
אל הספר