שער ראשון : מחשבת המקרא וספרותו ב קטע אחד בפרק א ( פס׳ כו – ל ) מוקדש לבריאת האדם : כיצד ׳עלה במחשבה להיבראות׳, כיצד ברא אותו האלוהים, כיצד בירך אותו ומינה אותו לשלטון בעולם, כיצד סיפק לו את מחייתו בהתירו לו לאכול מפרי האדמה, וכיצד עשאו שותף למחיית כל ׳אשר בו נפש חיה׳ . בתוך הקטע הזה, ואולי אף בכל הפרק, יש מעמד מיוחד לפסוק המתאר את בריאת האדם : ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו / בצלם אלהים ברא אׂתו / זכר ונקבה ברא אׂתם׳ . המעמד המיוחד של הפסוק מתגלה בבחינתו הספרותית, שיש בה שני היבטים : מהותו הלשונית וצורתו הפיוטית . במהותו הלשונית רוב הפסוק הוא תיאור המגדיר ומאפיין את האדם . בכך נבדל הפסוק מדרכו של הפרק כולו, שיש בו רק תיאורים מעטים ומוגבלים של היצורים הנבראים . מצד צורתו זהו היגד פיוטי, הבנוי כתקבולת בעלת שלוש צלעות, שבכל אחת מהן ארבע מילים . יש בפסוק שש מילות מפתח, שחלקן מצטרפות לביטויי מפתח, וכל אחד מהם נשנה וחוזר פעמיים או שלוש, במפורש או במרומז . המושג החשוב ביותר הוא ׳ברא׳, החוזר במפורש בכל אחת מצלעות הפסוק : ׳ויברא . . . ברא . . . ברא׳ . המילה ׳אלהים׳ חוזרת פעמיים במפורש ופעם אחת במר...
אל הספר