שער ראשון : מחשבת המקרא וספרותו אליאדה פותח בהבחנה מהותית בין ׳הקדוש׳ ובין ׳החילוני׳, כאופני קיום חלופיים של האנושות ביחסה לעולם . במהותה, הבחנה זו היא בעלת תוקף לאנושות המודרנית ומאפיינת את אופני הקיום שלה . המושג האחד, מושג ׳הקדוש׳, מבוסס על החוויה הבסיסית של קיום ׳האחר המוחלט׳ ( אם נשתמש במונח שטבע רודולף אוטו, או בהגדרה אחרת – אלוהים ) , והוא זהה לעמדה הדתית כלפי העולם ; אליאדה הגדיר את האדם המושג השני, ׳החילוני׳, הוא המחזיק בעמדה זו ׳האדם הדתי׳ ( homo religiosus ) . לפי מושגים ביסודו ובמהותו ׳חסר אלוהים׳, ומאפיין את ׳האדם המודרני והבלתי דתי׳ . אלו, המקרא מעצם מהותו ובכללותו הוא קדוש ; כל דבר בו, ובכל נושא, שייך לתחום הקדוש . ואולם המקרא עצמו אינו שותף להנחות אלה . אפשר לומר באופן כללי שבמחשבה המקראית ה׳קדוש׳ מוגדר ומובחן בצורה חדה הרבה יותר מן ההבחנה שסקרתי זה עתה לעיל . בעוד שעל פי האמונה המקראית העולם כולו נברא על ידי אלוהים, אלוהים נוכח בו, שולט בו ומשגיח עליו, נוכחות זאת, שליטה זאת וההשגחה עליו עדיין אין בהן לעצמן כדי להעניק לעולם את תכונת הקדושה, או אפילו כדי להוסיף את התואר ...
אל הספר