סוגיה אחרונה שאני מבקש להתייחס אליה, היא זו הקרויה : אוטונומיזם או אטאטיזם . עיקר הוויכוח היה נטוש סביב השאלה אם צריר לפתח בצורה מירבית את המסגרת האוטונומית היהודית, תוך מגמה להעביר את מירב הסמכויות מממשלת המנדט לרשויות האוטונומיות של שתי החטיבות הלאומיות, בעוד שלממשלת המנדט ישארו מינימום של סמכויות . מהבחינה היהודית רצו חסידי הקו האוטונומיסטי להקים מדינה בתוך מדינה . לפי דעתם צריר היה היישוב היהודי לפתח לעצמו כלים ציבוריים וליטול על עצמו יותר ויותר תפקידים, אף אם היו מקבילים לאלה של הממשלה המנדטורית . הטוענים הראשיים לעמדה זו היו דוד בןגוריון וברל כצנלסון . הוויכוח על שתי העמדות קיבל תנופה במפא"י בתחילת שנת ,1931 על רקע המתיחות שנוצרה ביחסים עם ממשלת המנדט לאחר מאורעות 1929 . את עמדת האוטונומיסטים ניסח בן גוריון כך : "אני אומר כי התרחבות סמכותה של הממשלה בעניינים כלכליים בארץ, זוהי עובדה אנטיציונית" . דברים ברורים עוד יותר נאמרו על ידי משה בלינסון, שטען מפורשות נגד הקו האטאטיסטי, כל עוד האטאט אינו יהודי, כל עוד אין זהות אינטרסים של העם היהודי ושל המדינה בארץ . נגד קו זה של תמיכה באו...
אל הספר