אלה חוויות שלי, שעד היום קשה לי להבין אותן . וחוויה נוספת : זה היה עם התחלת המרד, כשכבר לכול היה ברור מהן הכוונות האמיתיות של הגרמנים . הייתי עם אבא בבונקר, שחלק מהמסתתרים בו היו חברי "דרור", וחלק אחר סתם אזרחים, ושני בחורים פצועים . אני זוכר את הפציעות שלהם מכדורי דוםדום בידים . היו להם ידים מרוסקות . הם ידעו על המחבוא הזה והם רצו להתחבא בו . וכאשר פתחו את דלת הבונקר התחילו רבים מהיושבים בפנים לצעוק : "תלכו מפה, אתם מ'הפארטיה' ) "מפלגה" ( בגללכם הגרמנים רוצחים אותנו ! תלכו מפה, אנחנו לא רוצים אתכם ! " אחרכך היציאה מהגיטו הבוער . אני אחד הילדים הבודדים, שיצאו מגיסו וארשה בתעלות הביוב ונשארו בחיים . כן, היציאה, דרך תעלות הביוב, ההימלטות בין החרבות בין הלהבות . ואחרכך תעלות הביוב . ואחר כך הצד הארי . אך זה כרגע אינו שייך לשיחה . הזכות הכי גדולה שלי היתה, שאת התקו פה הזאת עברתי לא לבדי, כי תמיד הייתי צמוד לאבא שלי, ואני חושב, שבזכותו נשארתי בחיים, ומה שיכולתי ללמוד מאבא שלי היה : אף פעם לא לוותר על המלחמה על הזכות לחיות . אני חושב, שרבים מתו בשו אה, כי הם ויתרו על הזכות להיל...
אל הספר