שרוצים שההסתדרות תתרום את הכלים שלה למאבק, אם כי הם הרופאים, לא יהיו בתוך ההסתדרות . זה לא מסתדר לי . כצעד טקטי, ההסתדרות היתה צריכה להבליט את העניו הזה קצת יותר . מה שאני מסכים עוד פחות, זה לדברים שנאמרו כי כל שרות הוא חיוני, ואי אפשר להגיד שזה שרות חיוני יותר וזה חיוני פחות . ומכאן ההסתייגות מהרעיון שיש צורך בחקיקה שתיקבע שהרפואה היא שרות חיוני ולא ניתן לשבות בו וכוי . הרי ברור שזה לא נכון . או אולי זה נכון, אבל רק במגבלות : כי צבא ומשטרה הם מחוץ למסגרת המאבק המקצועי, מלבד נשות השוטרים . ההסתדרות אינה מציעה שמחר יעשו דברים כדוגמת צרפת, בה השוטרים שובתים, וישנם אפילו צבאות באירופה בהם החיילים שובתים . יש דברים שהם ענינים של חיים ומוות . הציבור, אותו אדם פשוט שפה דיברו עליו, הציבור רואה שהמערכת מנוטרלת ואנשים חולים ומתים . אותו ציבור צריו קודם כל להבטיח את קיומו ובצדק . לכן יש בהחלט מקום גם לחקיקה . התעקשות ההסתדרות נגד הדבר הזה איננה תופשת בעיני האדם הפשוט, כי אחרת הסכסוך לא נפתר . כל אלה הם פונקציה של הידרדרות חברתית במדינת ישראל . זה נאמר כאן אבל לדעתי לא נאמר בחריפות מספקת ובהקשר ה...
אל הספר