לפעמים פרדוכסאלי, אבל זאת עובדה . נחלנו תבוסה מן הסיבה הפשוטה, שאיאפשר עוד להמשיך מבחינת עשיית הצדק, איאפשר עוד להמשיך באשליה הזאת כאילו ניתן לנתק בין התרומה לביו יכולת הצריכה . זאת אומרת, חברה שתאבה חיים, שצריכה לצמוח, שצריכה לתגמל את אלה שמצמיחים אותה, מוכרחה בסופו של דבר לתת תגמולים גדלים והולכים לאלה שמייצרים את העושר וכל זמן שהחלטות איך לייצר את העושר, כמה להשקיע, נתונות במידה גדולה בידי בעלים מסויימים של ההון, שאינם השכירים, צריך לתגמל אותם . איאפשר להימנע מכך . הנסיון לנתק בין התרומה לבין החלוקה או ביו התרומה וביו יכולת הצריכה, הגיע לכלל מצוי . מכאן ואילך, לשם עשיית הצדק, צריך לא רק לחלק באופן שווה את התצרוכת או לדאוג לחלוקה שווה, אלא לדאוג להקצאה שווה של יכולת התרומה . זאת אומרת, אנחנו צריכים לומר : אכן, מי שתורם מגיע לו, אבל אנחנו צריכים לדאוג, שיהיה צדק בחלוקת התרומה, שכל אדם בחברה יהיה מסוגל לתרום באותה מידה . וזה יהיה רק כאשר לכל אדם בחברה תהיה מידה שווה של שליטה על ההון, דהיינו, חלוקה שווה יותר של יכולת התרומה, שהיא לדעתי, הסיסמה הבאה של הסוציאליזם . פירושה, ניהול דמו...
אל הספר