ספור הפרעות וההגנה העצמית

קריעת ססרי­תורה וטימואם, 'רק נשים וילדים נתחבאו, אולם הגברים נאבקו­ על­כן נפלו מהם חללים רבים' . . . אכן היתה קישינב לעיר ההרגה, אך 'עיר ההרגה' של ביאליק אינה קישינב, אף כי הרבה בא לה ממנה . היא מין תמצית מגובשת של עדת­ ישראל אכולת­גלות, עלובת­נפש, נכנעת לפני הגל; עדת יהודים פושטי ידם בתפילה לאלהים, בתחינה לשליטים, בתחנון לנדיבים; 'עדר אדני * , פושטי צוארם להורג, בלא טעם למותם כאשר לחייהם . 'בעיר ההרגה' אינה אן שירה נאדרה; היא גם מקור היסטורי יקר­ערך . אמנם לא כתיאור ריאלי של הפוגרום בקישינב אלא כביטוי לנפשו של הדור החדש, הראשון לתנועת התקומה, בתקופה הרת נצורות, על סף המהפכה הראשונה ברוסיה . נפקחו העינים לראות לא רק את קשי השעבוד, אלא אף את חרפת העבדות; נפתחו הלבבות לחוש קלונו של עם ואדם ולהמק למראהו מעוצר כאב וכלימה . לפיכך נתמלטה מפיו של יוסף­חיים ברנר הקריאה : יעוד אלהי ישראל חי­הופיעו * שירי הזעם * של ח . נ . ביאליק 1' והנוער העברי קרא את שירת הזעם, במקור ובתרגום, בדפוס ובהעתקות הקטוגראפיות, והושפע ממנה השפעה עצומה . אם שנתנה ביטוי לרגשת לבו ואם שהולידה או חידדה בו . את תחושת הגלות...  אל הספר