דברי פתיחה

יצחק טבנקיו לא זכה להשתתף בחג החמישים של עין­חרוד, כי נפטר על ספו . עתה עומד ביתו הקיבוצי לחוג את חג הששים שלו ­ ושוב יחסר לנו . וחמרנו אותו בחג החמישים של נעו אשר אהב כבת טיפוחיו . סערות ותמורות נתרחשו מאז נסתלק . היתה מלחמת יום­הכיפורים, נתרחשה אימת ההפתעה והתדהמה ­ ונתגלה האף­על­פי­כן של הנצחון; ובאו הסכמי הפרדת הכוחות והפסקת האש, ולאחר­מכן ­ הודחה תנועת העבודה לאופוזיציה, זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה . לימים הושג השלום עם מצרים, על הפוטנציות האדירות החבויות בו ועל הכאב והסכנות שבעקירת הישובים מחבל רפיח, המלווה את ההסכם עם מצרים . מאז פטירתו של טבנקיו הלכו רבים ממרעיו לעולמם : רעים ובעלי­פלוגתא, תלמי­ דים נאמנים וחברים לחזון ולהגשמה, שנענו לקריאתו "אחרי", ובכללם ­ בני מהרשק, בנימיו גלעד, בנימיו גל, משה קליגר, יהושע גבעוני, יגאל אלון, צביה לובטקין, יצחק צוקרמן ומשה ­ משהילי ­ טבנקיו, בנו בכורו . לא נכחד, שהרגשה של הידלדלות מלווה אותנו בהגותנו בהם . אך נראה לי, כי דמותו של טבנקיו מתעלה, כאשר אנו זוכרים, שזכה בתלמידים כאלה . אתמול נתקיימה הישיבה הראשונה של הכנסת העשירית ותנועת העבודה...  אל הספר