יחד עם זה אני חוזר וטוען, שכדי לחקור ברקמה ההיסטורית, אין חייבים לעסוק רק באידיאולוגיה, או שהיא תמיד חייבת להיות המוקד . אני עסקתי בעיקר בתחום המדיני, וגם זה חלק מן האידיאולוגיה, במובן הרחב של המלה . בקטע מםויים של העבודה התייחסתי לפסיכולוגיה של הציבור הרחב, ונדמה לי שגם ד"ר גורני, בספרו, עוסק במנטליות של האישים הפועלים . זה מראה כי החומר ההיסטורי מגורון, אך בודאי שזה כולל את האידיאולוגיה כמטרה, ולא כמכשיר . ביחס לתנועת "החלוץ" ותרומתה לעוצמתה של מפא"י אני חייב לה התנצלות . אינני מפקפק לרגע בתרומתה לעליית מפא"י להגמוניה בציונות . אך שוב, לא יכולתי לעסוק בה בהרחבה, כי במקרה כזה הייתי נאלץ לגלוש לחקר התהליכים בגולה, שהביאו להתעצמותו של "החלוץ" . אינני מקבל את גישתו של יהודה הראל, כי תמיד נקודתארכימדם היא האידיאולוגיה, וכי לכן המוקד של כל מחקר חייבת להיות האידיאולוגיה . ד"ר גורני עסק בספרו באידיאולוגיה, וממנה הגיע למדיניות . אני עוסק במדיניות, ומצביע על הקשר לאידיאולוגיה . על כך שקיימים מוקדים שונים בחומר ההיסטורי דיברו כבר ד"ר שפר וד"ר שפירא, וכבר התיחםתי מתוך חיוב לדבריהם . הגורמ...
אל הספר