ההתנגדויות לאיחוד - והתמורות שהוליכו להגשמתו

וכל חשש של כפייה מצד אנשי הארץ והמתרחש בה על אנשי הגולה, שימש מעצור רציני . היתה התנגדות ל"פלשתינוצנטריות" כזאת . כשם שעד למלחמת­ העולם הראשונה היה חשש מהשפעת­יתר פוליטית של הגולה על תנועת הפועלים בארץ, הרי ממלחמת­העולם ואילך ­ היתה המגמה הפוכה . הקבוצה השלישית, שנדמה לי כי נשארה העקבית ביותר בהתנגדותה, אפילו בשלבי ההחלטה על האיחוד, ב­ ,1930 היתה קבוצת יוצאי צ . ם . , בעיקר אלה שבאו עם העלייה החמישית . נמנו עליה יוסף אהרונוביץ, זאב שרף, ברגינםקי, יוחנן קושניר ואחרים, והם היו פעילים בהתנגדותם, פרט ליוצאים מן הכלל, כמו בת­שבע חייקין ופנחס טובין, שהיו בארץ . קבוצה נוספת, שהיתה מםוייגת בהתחלה ביחסה לאיחוד, היתה זו של קיבוץ עין­חרוד, שאליה עוד אחזור ביתר הרחבה . כן ראוי להזכיר שני אנשים ­ לא קבוצות . האחד ­בר­יהודה ) אידלםון באותם הימים ( שאמנם אפשר לצרפו לקבוצה של יוצאי צ . ם . או לקבוצה של קיבוץ עין­חרוד ) למרות שלא השתייך אז עדיין לקיבוץ ( . עמדתו, המיוחדת, היתה, אולי, הקיצונית ביותר בהתנגדותה, עד לשלבי האיחוד ממש, ונימוקיו קרובים יותר לאלה של אנשי הקיבוץ המאוחד מאשר לאלה של יוצאי צ . ם ...  אל הספר