הערות לפרשיות התקופה בהגותו של יצחק טבנקין

שיצר ועיצב את "אחדות העבודה" . . . ומגמת האיחוד מנצחת בזמן שההגשמה הממשית עומדת על סדר היום . . . חיה הכרת האחריות לגורל ההיסטורי של העם או של המעמד " הרי הצרכים, המחייבים את האיחוד . ומיד, בהמשך הדברים, עולה לפנינו פאתום האיחוד, הנובע משותפות התנאים בארץ : " הדבר שהכביד עלינו ביותר, בהיותנו נפרדים מחברינו בהפועל הצעיר, בדגניה ­ יחסנו המשותף לעבודה, לחלוציות, לשינוי הפנימי שצריך להתחולל באדם, הרגשת התביעה המוסרית המשותפת, להיות כל אחד פועל עברי בארץ . . . " להיסטוריון בן­זמננו, היודע את הטלטלות והבקיעים, את הפירודים והאיחודים, המלווים מאז ועד היום את "מפלגת המעמד", אין הדברים נשמעים כפשוטם, באשר הוא היה עד חי לפילוגים שנבעו לא רק מתוך הרגלי העבר הגלותי, אלא על­פי הבנה שונה של אותם הצרכים, ועל בסים של דיפרנציאציה בתנאים הממשיים ובאינטרסים הצרים של שכבות וקבוצות­שלטון בתוך מעמד הפועלים בארץ . ואכן, ד"ר יעקב גולדשטיין מעיר בצדק, כי התורה שהנחילו ברל כצנלסון, יצחק טבנקין וחבריהם להיסטוריונים של תנועת הפועלים הארץ­ישראלית בדבר זיהוי מגמת האחדות עם הארץ­ישראליות, בניגוד למגמת ההתפלגות המזוהה...  אל הספר