יהודה הראל: לא גישה טאקטית - אלא עמדה מהותית

היתה עוד לפני משפטי פראג; בתקופה ההיא, לאחר ועידת חיפה במאי ,1951 הודגשה בפצע אחדות העבודה ההתנגדות לחלוקה ­ הן לחלוקה שניתקה את מזרח הארץ שמעבר לירדן, והן החלוקה של 1948 . בוועידה עצמה התפשרו על כל מיני סעיפים שבמצע, אך כשדנו בעניין החלוקה, הודיע בן­אהרן, בשם הסיעה, כי כאן העניין הוא מצפוני, ואין עליו כל פשרות . אנו מחנכים עליו, ואיננו יכולים לסור ממנו . לא נשנה במצע שלנו אף מלה בשאלה זו . בשנות הששים המוקדמות, שוב אין הדבר מופיע בצורה זו במצעים . שוב אין זה מקביל עם העניין של הקירבה למפ"ם, עם היחס לברית­המועצות . ■י י­ הוזכר כאן הקשר המעניין בין הוויכוח על החלוקה לבין פרשת אוגנדה . זהו יקשר משמעותי, כאשר עוסקים בעמדתו של טבנקין . פעילותו הפוליטית הראשונה של טבנקין היתה בפרשת אוגנדה, כפי שהשתקפה בהחלטותיה של תנועת פועלי­ציון באותו זמן . לפי דבריו ­ התו ו י יה שגיבשה ועיצבה אותו מבחינה תנועתית, היתה חוויית המאבק סביב הצעת אוגנדה . בעת הוויכוחים של שגת 1937 הירבה טבנקין להזכיר את . אוגנדה . המאמץ המיוחד והשליטה העצמית של טבנקין, שלא להחריף את הוויכוח ולא להביא לפיצוץ ­ זכו להערכה רבה מא...  אל הספר