154 דין מובשוביץ המשפחתי ויישאר חלק מהמשפחה, במקום לברוח לעולם בני האדם . אבל רֶמי עוזב בכל זאת . וממש כפי ששחקן תיאטרון עשוי להגיע לניו יורק, או תסריטאי ללוס אנג'לס, רמי מגיע לעיר הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת להגשמת חלומו : פריז . שם הוא מבין כי הוא בתחתית שרשרת המזון . שום בן אנוש לא ייתן לו אפילו לשמש אסיסטנט . איש לא מאמין כי לעכברוש כמו רֶמי יכול להיות מה שנדרש משֶף דגול . הוא מתעקש, בתמיכת מילותיו של האליל והמנטור שלו, גוסטו . הוא מתיידד עם כמה אנשים . הוא מוצא הזדמנות במסעדת עילית . מה שיוצר עוד סכנות – חבלה מצד בוס קנאי, וניסיון לנצל את כישרונו להפקת מוצרים משעממים חסרי ייחוד רק לשם רווח כספי . ומעל לכול מרחפת הסכנה להיות ללעג . האם אנטון אגו – התגלמות כל המבקרים כולם, הביקורתיות עצמה – יסמוך ידיו עליו ? האם יאהב את יצירתו ויתמוך בה ? או שמא יפיל את רֶמי כמו רבים כל כך לפניו ? רֶמי לא יודע מראש מה תהיה התוצאה, אבל הוא מנסה . הוא בוחר מנה ( הרטטוי שנתן את שמו לסרט ) ומגיש אותה לאגו, ממתין בקוצר רוח לפסק הדין . נשמע מוכר ? זה אמור להישמע מוכר . נראה שכל אמן מתחיל יתחבר עמוקות...
אל הספר