ובחיים אנליזה מות בשירה, בפסיכוסיו 342 עם מילים בהתענגות שבה פעוֹט, אשר זה עתה גילה את אצבעותיו, משחק ומתַרגל את יכולתו להניע אותן . בכל עשור בחיי נחשפו והתגלו בפני פלאים חדשים ב"לילה שהצליח ף השנים, משחשבתי על עצמי כעל מי חלועשר" . ב- השנים לפתח אופי מיושב יותר, ציפיתי לשינויים פחות דרמטיים . הנחתי כי הצלחתי כבר לחצוב את מרבית מכמניו של המחזה, ואולי אף של החיים עצמם . דמיינתי כי אני מכיר את המחזה ואת עצמי מספיק טוב כך ששום הפתעות גדולות לא נותרו עוד . ני הדברים היו שונים . למרבה המזל, ואפילו אם היה בכך כאב, פ שלי הרשיתי לעצמי להיווכח, או נכון יותר 05- רק באמצע שנות ה , עד כמה אפל המתח, השזור התאפשר לי להיווכח יהיה לומר כי כחוט השני, לאורך כל המחזה . סביר להניח כי הצלחתי להכיר בכך במקביל להכרה שלי כי המוות אינו מושג מופשט הרלוונטי לאנשים בלבד . בפעם הראשונה הצלחתי להכיר באכזריות המופיעה אחרים בכל הדרה בחציו השני של המחזה . לווֹליוֹהיה "חמור" יומרני והפגנת היהירות שלו נדמית כתענוג מ משובח מסוגו, בדומה לעונש ההולם שקיבל . מה שהחל כלעג הידרדר, כך הבנתי פתאום, לכדי מעשה רשעות זדוני וחסר רח...
אל הספר