מעֵבר למסגרת הטיפול 316 ות של חוש ההומור . התפתח לפני שנים רבות העסקתי את עצמי ב הן את טבעו של חוש ההומור עצמו והן את מתנתניסיתי להבין ( . ואף על פי כן, בכל פעם שניסיתי לאחוז 1996 Poland, השחוק ) השובבה הזה, נעצרתי כשאיני-בשולי הגלימה של רעיון המשחקיות מסוגל להחזיק את הדבר בידי . בשנים הרבות שחלפו מאז המשכתי לחשוב על הנושא . שחקי או שובבי, הייתי משועשע ; כשנתקלתי במשהו לא שגרתי, מ אך בכל פעם שניסיתי להסביר לעצמי את טבעו המהותי של אותו דבר "שובבי" או משחקי, חשתי מבולבל ונבוך . איך יכול ועם זאת לא אצליח – להיות כי משהו יספק לי כל כך הרבה הנאה ושוב נכשלתי . שוב ושוב – ? ניסיתי . נכשלתי . ניסיתי שוב ולאחוז ב . ושוב כפסיכואנליטיקאי, מוכרת לי החוויה של פספוס הנקודה המרכזית, והצורך להקשיב שוב ושוב, בטרם אצליח להבין, בסופו של דבר, מהו הדבר שנאמר ) בכל עת שהגאווה שלי גורמת לי לחשוב כי התגברתי על חולשה זו, אחד המטופלים שלי מזכיר לי זאת . כפי "אתה ממש מבריק בטיפשותשאחד מהם העיר לי פעם בזעם : ! " ( . ךשל לעתים, הבעיה הייתה שהקשבתי יותר מדי, והתאמצתי יותר מדי מה . בדיוק כפי שישנם דימויים שיכולים לה...
אל הספר