תרועה" . ולא רק באסמכתות חז"ל, שלא תוקעים כלל בשבת שחל בה ראש השנה . לדעת הירושלמי, אין תוקעים בשבת מדאוריתא אלא במקדש . מה שנותר בשבת הוא הזיכרון של זיכרון התרועה שהייתה צריכה להיות, אך ראש השנה בין בשבת בין בחול הוא : "יום הזיכרון הזה" . עיקרה זיכרון מלכות ה' הנצחית, הבלתי חולפת – אכן, כאן מתערבבות הלכה, אגדה וסברות עמוקות מאוד בדרשנות . התקיעה והבלתי משתנה . והינה דווקא ביום שהוא יום הרת עולם, הן בבריאה הן בדין, יום שבו ה' יושב על כסאו ומולך על העולם כולו, ם מלהמליכו . והרי הוא מולך מכל מקום . ההימנעות מתקיעה כמוה כנסיגה הלכתית הבאה עבדיו נמנעי – דווקא באותו רגע אדיר בעקבות נסיגה רעיונית שיש הרוצים לראות בה ניסיון של שליטה על היצר הרוצה לקיים מצווה דאורייתא . מתוך יראת ההוראה יש א רק עבדיו, וכשם שבית דין של ישראל הוא המחליטהמבקשים לעקוד את הדחף לקיים את מצוות התקיעה . ישראל הם בניו של ה' ול מתי חל ראש השנה, מתי יישב המלך על כיסאו, כך חייב בית הדין להחליט בשאר ענייני המלוכה ותכסיסיה ! השאלה היא מתי הזיכרון הפך אך זכר, זכר ללא טעם ראוי . . מדוע יעלה [ בבלי, ראש השנה, טז, ב ] "א"ר יצחק...
אל הספר