פרק ו מעיר כשלעצמה לעיר למען עצמה - המקרה של עכו

254 עומדים בפני עצמם העירונית, ובהם דודי מעיין, שהקים את המרכז לתיאטרון של עכו, סמדר יערון, שפעלה איתו במסגרת המרכז והיא מהדמויות הבולטות של תיאטרון הפרינג׳ בישראל, ומוני יוסף, שחקן ובמאי שניהל את הפסטיבל והתנדב להוביל אותו בשנת המשבר, שנת 2017 . שלב 2 : מודעות ודרישה לשליטה בחלק מכוחות הייצור במהלך שני העשורים הראשונים לפסטיבל החלו התושבים המקומיים לעמוד על הערך הכלכלי של התיאטרון ועל הערך התרבותי של הפסטיבל . בשנים הראשונות השלימו התושבים עם מעמדם הנמוך – בתפקיד צופים : ״אנחנו מחכים כל שנה לפסטיבל, כל שנה אנחנו הולכים [ . . . ] תמיד מביאים אמנים טובים״ – או כחלק ממערך הייצור : ״אנחנו אכבר צוות . עושים עבודה טובה, מכינים את האולמות , אנחנו מתפללים לאלוהים שיהיה לנו פסטיבלים, שתהיה פרנסה״ . ככל שחלף הזמן, וככל שהתיאטרון זכה להצלחה בארץ ומחוצה לה, החלו התושבים להרהר ולערער על מעמדם זה : הם זיהו את הערך העודף של הפסטיבל, המתקיים בעיר שלהם, והבינו שמי שקוטפים את הפרי הם האמנים – ולא הם . ערעור זה הוביל לביקורת גלויה על מערך הניהול האמנותי מהמרכז, המנצל את העיר כתפאורה ואת תושביה כעובדי בי...  אל הספר