206 פרק שלישי אלא מכילה היבטים ביקורתיים יותר, ויש בה מקום לריבוי קולות . בוים מציעה את ההבחנה הזאת בין סוגי הנוסטלגיה כתשובה לתפיסות המחקריות, שכבר נזכרו כאן, אשר לפיהן נוסטלגיה היא יסוד שמרני ומקבע . זהו מעין ניסיון ‘להציל׳ את הנוסטלגיה מההאשמות החריפות שהושמעו נגדה ולהראות כי אף שיש סוג אחד של נוסטלגיה שהוא אכן כזה, קיים גם סוג אחר, שאפשר לזהות בו יסוד מניע בעל פוטנציאל חיובי בחברה : גם אם הנוסטלגיה הרסטורטיבית היא יסוד מקבע, לדברי בוים, הנוסטלגיה הרפלקסיבית היא יסוד מסוג אחר, שמכיל בתוכו דווקא את האפשרות לראייה מפוכחת ולביקורת חברתית . מובן שבוים מזכירה כי אין מדובר בחלוקה דיכוטומית וכי אפשר גם למצוא נקודות השקה בין שני הסוגים . ביצירות שנבחנו כאן, אף כי כבר נוכחנו שהנוסטלגיה בהן אינה יסוד מקבע אלא דווקא יסוד ביקורתי, אני סבורה כי אפשר למצוא חריגה גם מהדפוס שהעלתה בוים . הנוסטלגיה המצויה ב מסילה לדמשק היא ללא ספק נוסטלגיה רפלקסיבית : אין מדובר בניסיון לשחזר את הבית שאבד, שכן ניסיון כזה אינו אפשרי : מדינת הלאום כבר הוקמה, המסילה לדמשק הושמדה, ובריטניה הפוסט-אימפריאלית כבר מזמן אינה ...
אל הספר