150 פרק שני המרחבי להתרחשויות הוא העיר התחתית בחיפה, שמאז 1948 נותרה שרויה בהתפוררות, ורוב חלקיה לא זכו לחידוש . נוכחותו האילמת לכאורה של מרחב זה ביצירה זועקת עבר שנחרב, ובכך מנכיחה ברמה הפיזית ביותר את מה שלא מדובר בפי הדמויות — הריסות עברן שלהן שממנו הן אינן מצליחות להשתחרר . הרומן מתמקד באוכלוסייה המתגוררת בשכונת חיפה אלעתיקה שבעיר התחתית, אוכלוסייה שמצויה בשוליים של החברה היהודית בארץ בשנות השישים : ניצולי שואה ופליטים, עולים ממרוקו ומפרס, המשתייכים כולם למעמד חברתי-כלכלי נמוך . הרומן משתמש באופן אנלוגי במרחב החיפאי, בטופוגרפיה הייחודית של העיר ובבידודה הגאוגרפי של השכונה כדי להמחיש את הניתוק של אנשי שוליים אלה מהזרם המרכזי של החברה הישראלית, שהייתה אמורה לקלוט אותם, שכן מקום משכנם, שכונת חיפה אלעתיקה, מבודד ומנותק מרחבית משאר העיר ותָחום בין פסי הרכבת ובין הים . שאול, הגיבור, מתבונן לעתים קרובות לעבר מעלה ההר וחושב עליו כעל ‘העיר‘, וכך נוצרת הקבלה בין הניתוק של הגיבורים ממה שבעיניהם הוא העיר האמתית ובין הניתוק שלהם ממה שבעיניהם הוא החברה הישראלית . בקטע הזה, שמתואר בו שיטוט של שאו...
אל הספר