האב־טיפוס הספרותי האוטופי של חיפה: אלטנוילנד

146 פרק שני אופייה האוטופי של חיפה בולט לא רק בתיאורים של חברת המופת המתקיימת בה, אלא גם בתיאורי המרחב הפיזי של העיר : הן בתיאורי המרחב הבנוי הן בתיאורי הקשר בין העיר לטבע . דוגמה מצוינת לעיצובו הספרותי של המרחב העירוני ביצירה זו אנו מוצאים בתיאור התוודעותם הראשונה של גיבורי הרומן אל העיר, לאחר שעגנו בה : העיר ששכנה לחוף הים הכחול התגלתה כיפהפיה [ . . . ] זה היה הנמל הנוח והבטוח ביותר בים התיכון . אוניות בכל הגדלים, מכל הסוגים, תחת דגלן של כל האומות, עגנו בו בשלום [ . . . ] כשהגיעו למפלס הרחוב נפרשה לפניהם עיר נהדרת . לעיניהם השתרעה כיכר גדולה ורוחשת חיים . סביבה ניצבו בניינים גבוהים מעוטרים בקמרונים, ובמרכזה היתה גינת דקלים מגודרת . עצים מאותו סוג, שהיה שכיח במקום הזה, נשתלו גם משני צידי הרחובות שהובילו לכיכר [ . . . ] בתי מידות הקיפו את הכיכר הגדולה [ . . . ] בתי משרדים של חברות מסחר ימיות מאירופה ושל בנקים קולוניאלים . היא נקראה כיכר האומות, לא רק בגלל הבניינים, אלא גם מפני שמילאו אותה אנשים רבים ( הרצל [ 1902 ] 2002 : 69 - 71 ) . גם בהמשך הדברים היצירה מספקת תיאורים מדוקדקים של המר...  אל הספר