ואדי סאליב: על חורבות ועקבות

100 פרק ראשון עמידתם השותקת, גם מנכיחים את קיומו בנוף העירוני העכשווי . נדמה כי מובלעת זו, החריגה כל כך בנוף הישראלי, 36 תובעת בהכרח את התייחסותו של המתבונן : כיצד יוכל המשוטט העירוני ( ה- Flâneur ) , החולף על פני הוואדי, להתעלם ממרחב זה ? האם ייתכן שהמראה הייחודי של השכונה המתפוררת והנטושה לא יעורר את סקרנותו, יצית את דמיונו, יעודד אותו לחקור את העבר ? על המראה הייחודי של השכונה כתבה ההיסטוריונית יפעת וייס בספרה החשוב ואדי סאליב : הנוכח והנפקד : בתיה של השכונה החלו נבנים בשלהי המאה ה- 19 בצמידות לתוואי הוואדי, החופף כיום לרחוב עמר בן-אלכתאב . בתחילה נבנו הבתים הקטנים סמוך לתוואי, והתגוררו בהם מעוטי היכולת, ואילו מאוחר יותר, במרחק מה מן התוואי וגבוה ממנו, נבנו הבתים המרווחים . בין החלקים הגבוהים לאלה הסמוכים לתוואי הוקמה משני צדי ערוץ הוואדי רשת גרמי מדרגות . אם העין לוכדת כיום בתוך ההרס המוחלט יופי אצור, אלה הן שאריות האופי המיוחד, שהעניקו עבודות האבן ועיצוב הפתחים לבתי ואדי סאליב, ובייחוד לבתים המרווחים [ . . . ] קירות האבן העבים סותתו ביד . לעתים נבנו בשיטת הקיר הכפול, כלומר שני קיר...  אל הספר