מודל חדש לחקר העיר הספרותית

38 מבוא המאפשרת למקום להפוך למרכז החקירה, שסביבו מתאפשר מגוון של פעולות פרשניות וביקורתיות . וסטפאל מציע גישה זו כחלופה לרוב הגישות לחקר המקום בספרות, המתמקדות לדבריו בנקודת המבט של הפרט : בין שזו תפיסתו של הסופר עצמו באופן עיצובו את המקום, ובין שאלה נקודות המבט של הדמויות . לדברי וסטפאל, ברוב המחקרים הרפרנט הממשי ( במקרה שלנו העיר הממשית ) נותר מחוץ לתחומי המחקר . אך בפועל יש נקודות השקה בין המיוצג ובין הממשי, ומתקיימת ביניהם השפעה דו-כיוונית . הגישה הגאו-פרשנית באה להעמיד את המקום בלב פעולת החקירה ושואבת ממגוון של פרספקטיבות תאורטיות ופרקטיקות פרשניות כדי לנסות להבין את המרחבים שתרבותנו מדמיינת ומייצגת בכתיבה . גישה זו עולה בקנה אחד עם האופן שבו אני תופסת את העיר הספרותית כאובייקט מחקר, על הקשרים המורכבים המתקיימים בינה ובין המציאות הפיזית של העיר ובינה ובין הדימוי התרבותי של העיר בתודעה הקולקטיבית, ולכן נראה כי היא מתאימה במיוחד לסוג הפעולה המחקרית שבליבו של ספר זה . וסטפאל, כיאה לחוקר שצמח מתוך המסורת האינטלקטואלית הפוסט- סטרוקטורליסטית בצרפת, אינו מציע גישה מוסדרת, המבטיחה לעמוד ע...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב