דן בן-אמוץ 91 הגיש את המסר באופן בהיר וגלוי . הוא ניסה והצליח לכתוב ספרות פופולרית שהפיצה את דעותיו הפוליטיות לחלקים נרחבים בחברה הישראלית . שאיפתו להגיע לקהל רחב היא אחת הסיבות לכך שהשתמש בשפה יום-יומית ולא במשלב ספרותי גבוה שהיה נפוץ בספרים בני התקופה . למעשה, בן-אמוץ נחשב אמן המילה המדוברת לאורך הקריירה שלו כולה . בשנות ה- 50 היה מנציגיה הבולטים של האידיאולוגיה הלשונית באתוס הצברי – שפתו הייתה ישירה, כנה ו״אותנטית״ בניגוד לשפה הגבוהה, העקיפה ועמוסת המשמעויות השואבת מן המקורות היהודיים ומן הממסד העברי-ישראלי . 45 הוא כתב בעברית ישירה ויום-יומית לאורך הקריירה שלו כולה, העיתונאית והספרותית . השפה הצברית והפשוטה שבה השתמש הבדילה אותו מהמיליֶה הספרותי והיה בה היבט אידיאולוגי אנטי-ממסדי . בן-אמוץ והחברה הישראלית במחצית הראשונה של שנות ה- 70 מה גרם לבן-אמוץ להפוך מפובליציסט שטוריו והתוכניות שכתב בשנות ה- 50 היו ספוגי רוח פטריוטית, למבקר חריף של האתוס הציוני ? מה הביא אותו, בשר מבשרה של האליטה התרבותית ובדרן פופולרי שערבי הראיונות שערך מילאו אולמות, לתאר את ישראל כארץ אוכלת יושביה ואת מנהיג...
אל הספר