184 אורית בולגרו המתאימות . במרבית ציורי-התצלומים הופך הדימוי הצבעוני המצולם לציור מונוכרומטי בגוני שחור-לבן ( כאשר מדובר בעבודות צבעוניות, הצבעוניוּת תואמת את גווניו של המקור המצולם ) . בשלבים האחרונים של הציור מעוות ריכטר את ההעתק באמצעות טשטוש וניגוב הבד במברשת רכה או במגב כלשהו על גבי צבע רטוב ( 29 - 28 : 1995 Richter and Obrist, ) . העבודות יוצרות הכלאה ייחודית שמקפלת לאותו מצע את הציור הפיגורטיבי, את הציור המופשט ואת התצלום . במופעו החדש בציור-התצלום הדימוי נראה כאשליה ציורית מעורפלת שמבוססת על מציאות שצולמה ומשווה לדימוי ממד חמקמק, כפי שניסח ריכטר : " [ . . . ] משהו נחשף ובאותו זמן נסתר, כדי לומר אולי משהו אחר, שלישי" ( שם : 226 ) . אף שציורי-התצלומים נוצרו מהעתקת תצלומים, הם אינם פיגורטיביים : הם נסמכים על ממדים אקראיים שנובעים מן הממד האוטומטי של הצילום . הטשטוש של האובייקט המצולם בעבודות מחליש את חשיבות הבחירה בדימוי, כפי שכתב ריכטר . הטשטוש מאחיד את התכנים ועושה אותם ל"חשובים ולבלתי חשובים באותה המידה" ( 33 : ] 1964 [ 2009 Richter, ) . טכניקה זו מזכירה פרקטיקות אמנותיות אחרו...
אל הספר