164 מיכל בן-נפתלי הקברות את ימיהם ומחליפים ביניהם שיחות אקראיות ושבורות, בעודם שקועים בטקסי פולחן פרטיים, חשאיים, של גינון : שתילה, עדירה, עישוב, גיזום, השקיה והנחת חפצים-שרידים המשחזרים בחלקת הקבר את סביבת החיים של המת ( למשל, נרתיק כינור ובו אדמה שצימחה גן טרופי קטן, פרחים הממלאים קנה של רובה ) . המספרת נעה בין חלקת קבר אחת לאחרת . לכאורה, נראה כי זמן העלילה עצר מלכת, דבר אינו ממש קורה, זולת טיפוח הקברים והשיחות המעוררות את זיכרונות המספרת . אך במהלך השעות האלה אמירה עתידה לתלות את עצמה בביתה בארון הבגדים הפתוח של בנה . הקורפוס של יהודית הנדל, החל בסיפוריה הראשונים שקובצו 198 עסק מאז ומעולם בעמידה מול מוות, בספר אנשים אחרים הם , באבל ובשכול הורי . מאז ומעולם הנדל מנהלת עם המתים דו- שיח מלנכולי טוטלי, המגלם תשוקה להשתעבד לאבל שאי אפשר להתגבר עליו והשקעה ליבידינלית בלתי פוסקת במת, שבלעדיו אין הזהות ראויה לשמה . מפרספקטיבה הנדלית, כל מוות - של אם, של בן זוג, של בן, של חברה - הוא תמיד לא בעיתו . לא זו בלבד שהוא מחולל תמורה רדיקלית בתפיסת הזמן של הסובייקט, הוא גורר איתו דקונסטרוקציה של עצ...
אל הספר