92 מיכל בן-נפתלי בחייהם, אפילו מכת גורל, יש בו לגביהם משום עניין שבהפתעה, והם מסוקרנים לגביו ממש כשם שהם מסוקרנים לגבי כל תופעות אחרות של החיים . יש בילדים משהו סטואי כמו בעולם היווני, כשראשוניות משמשת מעין הגנה חלקית, ומעניקה יכולת לשאת כאב ללא עפעוף . או אם אדייק, מבלי לדעת שזהו כאב . רק במאוחר יותר הבנתי שהיעדרותו של אבי היוותה מין חֵסֶר חֲסַר תיקון . קשה להצטער על מה שחסר, מפני שקשה לדמיין אותו . 118 תמיד הילד הוא המשאיר את החריץ בדלת, אבל אין זה כלל נוף ילדי המתגלה לעינינו . אולי הילד פשוט אינו מגיע לגובה הידית ומתקשה בסגירה . התמונה מובאת באמצעות הילד לא מפני שהיא קשורה בילדות, אלא כמו שנמוך-הקומה רואה ראשון יהלום על האדמה, אם כי לא בהכרח אבד היהלום דווקא לו . 119 שפת הסף של מה שחנה ארנדט הייתה מכנה המנוּדה ( הפַּרִיָה ) המודע, השפה התופסת את הקפלים במה שנראה כפני שטח חלקים, היא העשויה להמציא, לבחירתה-לכאורה של גיבורת הסיפור "הרצפה מתנדנדת", נימוק מעין זה : "היא לא הלכה עם הרַצף, שעמד רגע 120 זוהי דוגמה לאופן שבו שרשור סיבתי ארוך מדי ליד הדלת" . וידויי כביכול מעורער בהפרעה ילדית ...
אל הספר