אם ההכרה ממלאת תפקיד בלתי ניתן לביטול בידע עצמי, לאקספרסיבי ישנו תפקיד פילוסופי ייחודי . משום שלקרוא לטווח מסוים של התבטאויות "ביטויים", זה למעשה להטיל ספק בכך שהם גם דוחות, הצהרות או עובדות, או כל דבר אחר . ולהיפך, כאשר אנחנו מסווגים אמירה כהצהרה או דיווח, אין אנו מכחישים שהיא גם ביטוי . האמירה "הבלמים לא עובדים ! " מציינת עובדה כהווייתה, אבל גם מבטאת את אמונתו של הדובר . ובהתאם להקשר, האמירה מבטאת את הפאניקה או התסכול של הדובר . כל אמירה היא פעולה רגשית, וכל פעולה שאדם עושה מבטאת דברים שונים לגביו, כולל מצבו הנפשי . לכן אמונתו של האדם עשויה להיחשב כדיווח אמיתי ולא רק כביטוי . ההבדל הוא שיש דוח המבסס עצמו על ראיות כאלה ואחרות של אדם אחר, שאינו צריך אישור לאמונה המיוחסת . מה שמגיע כהתאמה לשקיפות היא המחויבות לכך שאמונות שאני מכנה שלי, הן אמונות שאני יכולה לאשר כנכונות . אך מחויבות זו לאישור היא פנימית . כל הבנה של אמונה, שמספקת את הרעיון המינימלי שאמונה כרוכה בהתאמתה, תביא לכך שאמונה היא גם דיווח על האמת כפי שאני רואה אותה . הראיות מאפשרות אפוא ממד נוסף לרעיון ה״סמכות״ והמגבלות בהחלפתו...
אל הספר