מופשטת אלא עצם מיוחד, והוא האיש הנושא בתוכו כל מה שנמצא בסוגו, ולכן אדם מוליד אדם . לאותו עצם מיוחד שהוא הממש ישנם שני יסודות, יסוד ״סביל״ ויסוד ״פעיל״ . יסודות אלה הם החומר והצורה האריסטוטליים, אך אין הם ״יסודות״ במובן הישן . אין העצם ״מורכב״ מהם כיסודות נבדלים שמתקיימים, או שיכולים להתקיים, כל אחד לחוד . אין צורה בלי חומר, אומר אריסטו ( הצורה הטהורה היא אלוהים ) ואין חומר בלי צורה . יוצא שההבחנה ביניהם היא מושגית בלבד . כפי שהוזכר לעיל, יחסיותה של ההבחנה בין חומר לצורה מובילה להבחנה שבין ה״כוח״ ו״הפועל״ ( בין energiea ובין dynamis ) . לפי ההשקפה הטמונה בהבחנה הזאת, לא ניתן לראות בדבר מהדברים הרכב מכני של יסודות מסוימים . העולם הוא עולם של התהוות, וההתהוות היא מאבק . מאבק בין הדבר כפי שהוא עכשיו לבין מה שהוא יכול להיות . לכן את יצירת הסרט יכול להשלים רק הצופה, ובכך הוא אינו רק צופה אלא גם יוצר . מה שהדמות יכולה להיות, או מיועדת להיות, טמון ב״כוח״ ( הצופה ) וכל עיקרו להילחם עד שיימצא ב״פועל״ ( הדמות ) . כך ״צורה״ ו״חומר״ אינם יסודות מתים אלא יסודות חיים, כי הצורה ( הדחף של הצופה ) מעיק...
אל הספר