80 שמעון לוי והציפייה לפתיחת "שלושת הימים הכי יפים בשנה, יותר מחג המולד, אפילו יותר מיום העצמאות השווייצרי" מגיעה לשיאה . בגלגוליו השונים מתקיים קרנבל הפסנאכט ( Fasnacht ) הבאזלי זה כ- 700 שנה . מאז הטראומה השווייצרית הלאומית האחרונה, כאשר וילהלם טל הגיבור קלע בול בתפוח שעל ראש בנו והחץ הבא ננעץ בליבו של הכובש הרשע והנוגש האוסטרי גֶסלר, כמעט לא סבלה שווייץ ממלחמות . הקנטונים אוּרי, שוויץ ואונטרווַלדן התאחדו מאז לרצף של פסטיבל שאינו נפסק שנה אחר שנה . יש בו עוצמה מיוחדת במינה של מסורת, על אף כל השינויים שחלו בינתיים . השווייצרים השמרנים משוגעים למסורת, על כך יעידו האמרות השווייצריות-גרמניות "תמיד עשינו את זה ככה . . . ", "מעולם לא עשינו את זה אחרת", "אחרת כל אחד היה יכול . . . " ( חשוב לציין כי הרומאנשים, האיטלקים והצרפתים שם שונים לגמרי ) . נכון, הם אדיבים, קרירים ומסויגים . אם השכנים האיטלקים חמי המזג ולמודי המלחמות מדרום נתנו לעולם את דנטה ואת בוקאצ'ו, את מיכלאנג'לו ואת ליאונרדו, את ורדי, את פוצ'יני ואת ויוואלדי, השווייצרים, עם 700 שנות שלום וכמאה שנות ניטרליות, נתנו לעולם שוקולד ושע...
אל הספר