70 שמעון לוי התיאטרון המאורי בן זמננו זקוק ל"זולת" כדי להיות יותר הוא עצמו . הוא מכוון הן לבני הקהילה המאורית ולמי שמזדהים איתה, הן לקהל הרחב הניו זילנדי הלבן . טקסים מאוריים "בטהרתם" אינם מושכים עוד קהל מאורי, שמתייחס אליהם כאל מורשת ישנה ואפילו מגוחכת . לפיכך, גם בעיני מאורים, התיאטרון עשוי להיחשב כמִמצע "סיפי", כלומר בין החוץ לפנים . הצגה עשויה להביא תכנים מאורים מיושנים ( או לא . . . ) דרך "הדלת האחורית" של התיאטרון באופן שיהיה חלקו טקסי וחלקו בידורי . אנשי תיאטרון מאורים משתמשים אפוא בדרכי הגישה של הפאקיה כדי להתקרב אל בני המיעוט האתני שלהם עצמם . ביולי 1989 שיתפו פעולה שתיים מקבוצות התיאטרון המאוריות העיקריות והפיקו את אחת מההצגות המאוריות החשובות - בערבה בלי כובע ( On Ilkla Moor Baht ‘at ) מאת המשורר והמחזאי המאורי הונֶה טוּפָרֶה ( Tuwhare ) הדובר מאורית רק בקושי . לדברי המחזאי עוסק המחזה באישוש הזהות, בגילוי מחדש של ערכי אבותינו ובצורך לדעת מי אנחנו . מבקרים מקצועיים בניו זילנד ראו בהצגה פריצת דרך בדרמה הניו זילנדית . תיאטרון המארֶה מבטא את העתיד שלכם ושלנו, נאמר, והכוונה הייתה...
אל הספר