192 רות גולן מחסה או בית אבות ומחפשת את אימה . היא רוצה לספר לה שכבר שבוע היא לא מרגישה טוב . היא עוברת מחדר לחדר וקוראת "אימא ! " . היא שומעת את קולה של האם, אבל כשהיא נכנסת לחדר האם איננה שם . לבסוף א' נכנסת לחדר חשוך ורואה את האם שוכבת במיטה בתנוחה עוברית, מכוסה עד לעיניה בשמיכה קרועה ומלוכלכת . האם מסתכלת עליה והיא קוראת "אימא ! " ולפתע מופיעה בחלום המחשבה - אבל אימא מתה ! היא מתעוררת בבכי . האם נפטרה לפני יותר משבע שנים . זהו חלום של אֵבל, אבל לא של אובדן . אספר רק אסוציאציה אחת . בערב החלום א' חזרה ברגל מההפגנה הגדולה בעזריאלי אל ביתה . בהפגנה הרגישה שמחה פנטזיונית על שותפותה במאבק על הדמוקרטיה, על השמירה על האובייקט האהוב המיתולוגי - המדינה . או יותר נכון, על ארץ ישראל . שותפות הגורל הזו, שיכולה להציל מהאובדן המוחלט, מהמלנכוליה . כשחזרה נאלצה לעבור דרך התחנה המרכזית הישנה . א' הרגישה שהיא עוברת בגיהינום . על המדרכה שכבה אישה בתנוחה עוברית וישנה . הומלסית ללא שמיכה . שם היה מונח האובדן . א' חשה זעזוע, דחייה וחמלה . לאחר מכן הופיע החלום . פרויד כותב שהקושי להיפרד נובע מהקושי לשחרר...
אל הספר