140 רות גולן אזהרה מפני התפרצות דחפית שנתפסת כסכנה . הדחף המיני לא מציית לחוקי שימור האני ; הדחקתו היא ראשונית . ההדחקה של ייצוג הדחף ( מילה או אובייקט ) היא משנית וחלשה יותר, לכן הדחף נחווה כסכנה פנימית שאי-אפשר באמת לברוח ממנה . אין לו ייצוג מלא בממד הסמלי, כלומר, השפה לא יכולה לתפוס אותו ברשת . אם נשתמש בממדי הנפש שטבע לאקאן ( מדומה, סמלי וממשי ) , נוכל להבין שאת מושג הסימפטום שאל פרויד מקרל מרקס כמטאפורה לרווח שלא חוזר אל העובד ולכן חוזר בממשי של המשבר החברתי . הסמלי, כפי שנכתב קודם, אינו מכסה את הממשי . הסימפטום יודע משהו על האובדן אצל הסובייקט המודרני, ולמרות שהאפשרות לברוח מכך מוגבלת, יש אפשרות "לעשות עם זה" משהו . פרויד מחלק את העכבות בהתאם לתפקודי האני : התפקוד המיני שמעוכב על ידי אובדן החשק או התקה של הליבידו, היעדר זקפה, שפיכה מוקדמת והיעדר אורגזמה, או העונג שמלווה אותה . פרויד מייחס עכבות אלה לגבר, ואצל האישה הן באות לידי ביטוי באָפקטים שונים, החל מבושה ועד גועל . הקצה החמור של העכבה הוא הימנעות מוחלטת מהמיניות או התנגדות למעשה המיני גם אחרי שנעשה . תגובות כאלה נראות יותר כ...
אל הספר