86 רות גולן ואותו אנו מבקשים בהיבטים הדומים של נושאי הסיפורים . התנאי לכך הוא השעיה מסוימת של האני של המטפל . לשם כך קיימת ההכשרה והאנליזה של המטפל עצמו ( לימוד מדיטציה ומיינדפולנס יכולים בהחלט להיות חלק מההכשרה ולהועיל למטפלים ) . פרויד, לדעתי, היה פוסל מכול וכול את הגישה הכל כך פופולרית בימינו של "פסיכולוגיה התייחסותית", שלעיתים קרובות היא מסווה לנרקיסיזם של המטפל . אני מודה שככל שגילי מתקדם ואני פוגשת עוד ועוד מטופלים, פיתחתי שיטת זיכרון הדומה לשידת מגירות . סיפורו של כל מטופל כביכול מאוחסן במגירה נפרדת בראשי, והיא נפתחת בפגישה ונסגרת אחריה . יחד עם זאת, לעיתים דווקא השכחה מועילה . היא מחייבת את המטופל לספר את סיפורו מחדש, והפערים בין שני הסיפורים יכולים לשחרר הדחקות ולאפשר גישה למחוזות הלא-מודעים . פרויד מתנגד לכתיבה בזמן השעה הטיפולית כיוון שהיא . 2 בהכרח מייצרת בחירה בין מה כותבים ומה לא . מעניין מה היה אומר ביחס להקלטה . שתי העצות הקודמות מתלכדות לאחת : מתן חשיבות עליונה . 3 לנוכחות . פרויד מציע לוותר בזמן הטיפול על מחקר מדעי ולהתרכז . 4 במחקר של האדם את האמת על עצמו . קיימת חשי...
אל הספר